נוהל שכן

יעל דן וגיל ריבה "עושים צהריים" בגלי צה"ל ביום הבחירות. אם לרגע חשבתם שביום כ"כ טעון תיפסק התעמולה ה(לא) סמויה לקדימה - מוטב שתחשבו שנית.


בפינה אחת רואיינו השכנים של שלושת המתמודדים. השכן של ציפי ליבני התגלה ב"מקרה" כמי שפעיל בקמפיין שלה והרעיף עליה ארוכות שבחים וסיסמאות שרק בסיומן טרחו המראיינים להזכיר את המנטרה של "אבל בלי תעמולה". והשכן של נתניהו ? סטודנטית חסרת מודעות פוליטית שכלל לא מכירה אותו.


בפינה הבאה הכרנו את החברים של המתמודדים. החברה של ציפי ליבני נשלפה ממסע שכנוע אנשים בקניון רמת אביב, ואת הברק בעיניה אפשר היה לשמוע ממרחק קילומטרים. לאחר אין ספור השבחים על ליבני, (ציפי - הסומק עלינו), באו הציטוטים מדף המסרים של קדימה - ובסיומן גם המנטרה של יעל דן "אבל בלי תעמולה..".


והחבר של נתניהו ? הסופר אייל מגד שפעם היה בימין וחזר שמאלה. נתניהו כמעט ולא עלה בדיון - סיפורים מרגשים ותעמולה לליכוד בוודאי לא היו - מה שכן היה זה התקפה בלתי פוסקת של גיל ריבה על אייל מגד "הסופר של ימין" - שבסוף גם ציין כי הוא בכלל מצביע למימד.


ומה עם ברק? ספין "רק ציפי תנצח את ביבי" של קדימה השפיע גם על הטיפול בו. גם השכן וגם החבר היו אנמים לגמרי - וכל ניסיון לשבח או תעמולה נקטע עוד במשפט הראשון. על הדרך גיל ריבה גם לימד אותנו כי "הוא לא מוצא שום צד רגשי או אישיותי בנתניהו".



אז למה בשבע עיניים מתעסק עם אירוע (לכאורה) קטן שעשרות כמוהו מתרחשים כל יום בכל אמצעי התקשורת ??
תולדות ההטיה התקשורתית אינן בנויות רק מאירועים מז'ורים ומאמירות ותעמולה בוטה של עיתונאים (כמו גזלן המסך עמנואל רוזן). הן בעיקר בנויות מאוסף של אירועים קטנים. כותרות מוטות שלא קשורות לתוכן, הבלטה והצנעה של אירועים, יחס למרואיינים, איכות ואופי התמונות המלוות, הבדל בזמני ואופי הסיקור - והרשימה עוד ארוכה.


אלוהים נמצא בפרטים הקטנים - כשהאלוהים שלך הם אלוהי השקר ההטיה וההטעיה - כל פרט נהיה חשוב - בעיקר אצל מי שאין לו אלוהים.